Le texte Le vocabulaire Les révisions
Bekhoroth
Daf 14b
נִפְדִּין תְּמִימִים אוֹ אֵין נִפְדִּין תְּמִימִין?
Traduction
The halakha is that the offspring of an animal that possesses inherent sanctity is born sanctified, and therefore it cannot be redeemed until it develops a blemish. The Gemara asks: With regard to the offspring of an animal that possesses sanctity that inheres in its value, are they redeemed unblemished, or are they not redeemed unblemished? In other words, can they be redeemed immediately, or must one wait until they develop a blemish?
Rachi non traduit
נפדין תמימים. אותן וולדות שנולדו לפני פדיונן או אין נפדין תמימים:
תָּא שְׁמַע: הַמַּתְפִּיס בַּעֲלֵי מוּמִין קְבוּעִין לְגַבֵּי מִזְבֵּחַ, וְיָלְדוּ — יִמָּכְרוּ, וְאֵין צְרִיכִין מוּם, שֶׁאֵין קְדוּשָּׁה חָלָה עֲלֵיהֶן, שֶׁלֹּא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר.
Traduction
The Gemara suggests: Come and hear a proof from a baraita: With regard to one who dedicates permanently blemished animals for the altar, and those animals gave birth, their offspring may be sold in order to be redeemed and they do not require a blemish to render their sale permitted. The reason is that they are not imbued with sanctity, and that the subsidiary sanctity of the offspring should not be more stringent than the primary sanctity of the mother. Since the blemished mother can be redeemed without delay, the same applies to its offspring. This proves that the offspring of animals that possess sanctity that inheres in their value may be redeemed.
Rachi non traduit
טפל. ולד:
עיקר. אם. אלמא נפדין תמימים:
טַעְמָא, שֶׁלֹּא יְהֵא טָפֵל חָמוּר מִן הָעִיקָּר, אֲבָל הִקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו — קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרָבָא, דְּאָמַר רָבָא: הִקְדִּישׁ זָכָר לְדָמָיו — קָדוֹשׁ קְדוּשַּׁת הַגּוּף.
Traduction
The Gemara notes: The reason that the baraita rules that the sanctity for the altar does not take effect is that the subsidiary sanctity should not be more stringent than the primary sanctity, i.e., the only reason it is not sanctified for the altar is because its sanctity is derived from its mother, which cannot be sanctified for the altar as it is blemished. But if one consecrated an unblemished male animal for its value, where there is no secondary consecration, it is sanctified with inherent sanctity. The Gemara adds that this supports the opinion of Rava, as Rava says: If one consecrated a male animal for its value, it is sanctified with inherent sanctity.
Rachi non traduit
וקא דייק הש''ס טעמא. דלא בעי מום משום דלא יהא טפל חמור מן העיקר דמכח בעל מום אתו הא לא אתו מכח בעל מום אלא לדידהו מקדיש להו לדמיהן לא נפקי לחולין בלא מום דקדוש קדושת הגוף:
זכר. איל:
הקדיש זכר לדמיו. שימכרנו ויביא בדמיו עולה הוא עצמו קדוש קדושת הגוף ויקרב עולה. להכי נקט זכר דחזי לעולה משום דרובא דמייתו קרבן עולה מייתו:
Tossefoth non traduit
הקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף. להכי נקט זכר דקרב הוא עצמו עולה ואי הוה נקט בהמה סתם הוי אמינא דנקבה קדוש קדושת הגוף וקרב שלמים ושמעינן ליה לר' יהושע במסכת שקלים (דף ו.) ומייתי לה בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף כ.) במקדיש נכסיו זכרים עצמן יקרבו עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ויביא בדמיהם עולות ומיהו נראה לר' אליעזר נמי דאמר התם זכרים ימכרו לצרכי עולות ונקבות ימכרו לצרכי שלמים ודמיהם יפלו לשאר נכסים לבדק הבית לפי מה שהיה רבא ר''ל מתחלה התם בההוא פירקין המקדיש זכר אין קדוש קדושת הגוף לא קשה ליה מידי ממתני' דשקלים דיש לחלק בין מקדיש נכסיו סתם לפירש בהדיא לדמיו:
וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר. רַבִּי אֶלְעָזָר מַתְנֵי ''חַיָּיב'', וּמוֹקֵי לַהּ בְּבָמַת יָחִיד.
Traduction
§ The mishna teaches with regard to animals whose blemish preceded their consecration: And one who slaughters them outside the Temple courtyard is exempt. The Gemara notes that Rabbi Elazar teaches the mishna as follows: And one who slaughters them outside the Temple courtyard is liable, and he interprets the mishna as referring to a case of a private altar of an individual. In other words, the mishna is not teaching that one is liable to receive karet for slaughtering an animal outside the Temple courtyard, but that he is liable to receive lashes for sacrificing a blemished animal upon a private altar.
Rachi non traduit
רבי אלעזר מתני. השוחט בחוץ חייב. לאו כרת קאמר אלא מלקות:
ומוקי. להאי חוץ כגון ששחטו בבמת יחיד בשעת היתר הבמות:
דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִנַּיִן לַזּוֹבֵחַ בְּהֵמָה בַּעֲלַת מוּם בְּבָמַת יָחִיד בִּשְׁעַת הֶיתֵּר הַבָּמוֹת, שֶׁהוּא בְּלֹא תַעֲשֶׂה? שֶׁנֶּאֱמַר: ''לֹא תִזְבַּח לַה' אֱלֹהֶיךָ שׁוֹר וָשֶׂה'', אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְבָמָה גְּדוֹלָה, דִּכְתִיב: ''עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר וְגוֹ''', תְּנֵהוּ עִנְיָן לְבָמַת יָחִיד.
Traduction
As Rabbi Elazar says: From where is it derived that one who slaughters a blemished animal upon a private altar of an individual at a time when private altars are permitted is in violation of a prohibition? It is derived from a verse, as it is stated: ''You shall not sacrifice to the Lord an ox, or a sheep, in which is a blemish'' (Deuteronomy 17:1). If this verse is not referring to the matter of a great public altar, since that halakha is derived from a different verse, as it is written: ''Blind or broken…you shall not sacrifice these unto the Lord'' (Leviticus 22:22), apply the verse in Deuteronomy to the matter of a private altar of an individual.
Rachi non traduit
במת יחיד. שכל אחד ואחד בונה במה לעצמו כגון במת מנוח וגדעון ושמואל:
במה גדולה. נוב וגבעון שהן של צבור:
אֵימָא: אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְקָדָשִׁים — תְּנֵהוּ עִנְיָן לִבְכוֹר, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְקָדוֹשׁ כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם — לִיקְרַב נָמֵי כְּשֶׁהוּא בַּעַל מוּם, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא!
Traduction
The Gemara raises an objection: But one can say with regard to the verse in Deuteronomy: If this verse is not referring to the matter of regular sacrificial animals, which is derived from the verse in Leviticus, apply it to the matter of a firstborn, as it might enter your mind to say: Since a firstborn animal is sanctified even when it is a permanently blemished animal, let it also be sacrificed upon the altar when it is a blemished animal. The verse in Deuteronomy would therefore teach us that this is not the halakha, i.e., a blemished firstborn animal may not be sacrificed upon the altar. What, then, is the reason that the halakha of a private altar of an individual, rather than the halakha of firstborn animals, is derived from the verse in Deuteronomy?
Rachi non traduit
הואיל וקדוש בעל מום. להיות אסור בגיזה ועבודה:
אָמְרִי: בְּכוֹר בְּהֶדְיָא כְּתִיב בֵּיהּ ''פִּסֵּחַ אוֹ עִוֵּר לֹא תִזְבָּחֶנּוּ''.
Traduction
The Sages said in explanation: Concerning a firstborn, the halakha is written explicitly with regard to it: ''Every firstborn…if there be any blemish therein, lameness, or blindness…you shall not sacrifice it'' (Deuteronomy 15:19–21). Consequently, the verse in Deuteronomy, chapter 17, cannot be referring to the halakha that a firstborn animal may not be sacrificed upon the altar, as that is already taught in chapter 15.
וְאֵימָא: אִם אֵינוֹ עִנְיָן לְקָדָשִׁים — תְּנֵהוּ עִנְיָן לְמַעֲשֵׂר, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וְקָדוֹשׁ בְּמוּמוֹ, דִּכְתִיב: ''לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע'', נִקְרַב נָמֵי בְּמוּמֵיהּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא!
Traduction
The Gemara inquires: But still, one can say: If the verse in chapter 17 is not referring to the matter of sacrificial animals, which is derived from the verse in Leviticus, apply it to the matter of the animal tithe, as it might enter your mind to say: Since a tithed animal is sacred even with its blemish, as it is written: ''He shall not inquire whether it be good or bad'' (Leviticus 27:33), let it also be sacrificed with its blemish. The verse in Deuteronomy (17:1) would therefore teach us that this is not the halakha, i.e., a blemished tithed animal may not be sacrificed upon the altar.
Rachi non traduit
ואימא אם אינו ענין כו'. ולעולם בבמה גדולה:
לא יבקר. לא יבדוק בין תם לבעל מום דאיזה שיהא עשירי יהא קדוש:
אָמְרִי: מַעֲשֵׂר נָמֵי גָּמַר ''הַעֲבָרָה'' ''הַעֲבָרָה'' מִבְּכוֹר.
Traduction
The Sages said in response: With regard to the animal tithe as well, it is unnecessary for the verse to teach this halakha, as it is derived from a verbal analogy between the word: Passing, mentioned with regard to tithed animals (see Leviticus 27:32), and passing mentioned with regard to the firstborn (see Exodus 13:12). Just as a blemished firstborn animal is not sacrificed upon the altar, so too, a blemished tithed animal is not sacrificed upon the altar.
Rachi non traduit
גמר העברה העברה מבכור. מה בכור בעל מום לא קרב אף מעשר בעל מום לא כי אתא קרא לבמת יחיד:
Tossefoth non traduit
גמר העברה. מצי למימר תחת תחת מקדשים ולפי שהמעשר ובכור שוין בכמה עניינים נקטיה:
אֵימָא: תְּנֵהוּ עִנְיָן לִתְמוּרַת קָדָשִׁים, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּקְדוֹשָׁה כְּשֶׁהִיא בַּעֲלַת מוּם, דִּכְתִיב: ''לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר אוֹתוֹ וְגוֹ''', קָרֵיבָה נָמֵי כְּשֶׁהִיא בַּעֲלַת מוּם, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא!
Traduction
The Gemara persists: But say that one should apply Deuteronomy 17:1 to the matter of animals substituted for sacrificial animals, as it might enter your mind to say: Since a substitute becomes sacred even when it is blemished, as it is written: ''He shall not exchange it, nor substitute it, a good for a bad, or a bad for a good; and if he shall at all substitute animal for animal, then both it and that for which it is substituted shall be holy'' (Leviticus 27:10), it may likewise be sacrificed when it is blemished. The verse in Deuteronomy would therefore teach us that this is not the halakha, as a blemished substitute cannot be sacrificed upon the altar.
Rachi non traduit
ולא ימיר אותו טוב ברע. דהיינו בעל מום אם המר ימיר יהיה קדש אפילו בעל מום:
אָמַר קְרָא: ''וְהָיָה הוּא וּתְמוּרָתוֹ'', מַקִּישׁ תְּמוּרָתוֹ לוֹ — מָה הוּא בַּעַל מוּם לֹא, אַף תְּמוּרָתוֹ בַּעַל מוּם לֹא.
Traduction
The Gemara answers: The halakha with regard to a substitute is already established, as the verse states: ''It and that for which it is substituted shall be holy.'' The verse compares a substitute to the consecrated animal for which it was substituted: Just as the consecrated animal is not sacrificed if it is blemished, so too, its substitute is not sacrificed if it is blemished.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: אֵימָא, תְּנֵהוּ עִנְיָן לְוַלְדוֹת קָדָשִׁים, דְּסָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הוֹאִיל וּקְדוֹשִׁין כְּשֶׁהֵן בַּעֲלֵי מוּמִין אַגַּב אִמָּן, כְּשֶׁהֵן בַּעֲלֵי מוּמִין נָמֵי קָרְבִי, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא!
Traduction
The Gemara presents a final objection: Rabbi Zeira objects to the claim that Deuteronomy 17:1 should be understood as referring to a private altar of an individual. Say instead that one should apply it to the matter of the offspring of sacrificial animals, as it could enter your mind to say: Since they are sacred even when they are blemished, on account of their mother, they may also be sacrificed when they are blemished. Deuteronomy 17:1 would therefore teach us that this is not the halakha.
Rachi non traduit
ולדות. בעלי מומין שנולדו מקדשים תמימים:
אָמַר רָבָא: כְּבָר פַּסְקַהּ תַּנָּא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ''רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ'' — ''רַק קָדָשֶׁיךָ'' אֵלּוּ הַתְּמוּרוֹת, ''אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ'' אֵלּוּ הַוְּולָדוֹת, ''וּנְדָרֶיךָ'' — הִקִּישָׁן הַכָּתוּב לְנֶדֶר, מָה נֶדֶר בַּעַל מוּם לֹא, אַף הָנֵי נָמֵי בַּעַל מוּם לֹא.
Traduction
Rava says in response: The tanna of the school of Rabbi Yishmael has already ruled that the blemished offspring of sacrificial animals cannot be sacrificed upon the altar, from a different verse. As the school of Rabbi Yishmael taught: The verse states: ''Only your sacred items which you have, and your vows, you shall take, and go to the place which the Lord shall choose'' (Deuteronomy 12:26). ''Only your sacred items''; these are the substitutes. ''Which you have''; these are the offspring. When it states: ''And your vows,'' the verse thereby juxtaposes animal substitutes and offspring with an animal consecrated by a vow, teaching that just as an animal consecrated by a vow is not sacrificed if it is blemished, so too, these are also not sacrificed if they are blemished. Accordingly, Deuteronomy 17:1 must be understood as referring to a private altar of an individual, as maintained by Rabbi Elazar.
Rachi non traduit
פסקה תנא דבי ר' ישמעאל. מקרא אחרינא ולא איצטריך האי להכי:
רק קדשיך וגו' אלו התמורות. דאתא לאשמועינן שיקרבו למזבח דאי לעיקר הקדש אתא למה לי למכתב שיעלם לירושלים הא שמעינן קראי טובא השמר לך פן תעלה עולותיך וגו':
הוולדות. של קדשים:
אף הני בעל מום לא. הלכך כי אתא לא תזבח לבמת יחיד אתא:
Tossefoth non traduit
הקישן הכתוב לנדרים. אינו מן (כן) הברייתא בתמורה פרק אלו קדשים (תמורה דף יז:) ורבא מפרש כן בפני עצמו ולקמן (בכורות דף טו:) בשמעתין יש ברייתא אחרת דמפקא תמורת וולדות מזכר ונקבה ופליגא אתנא דבי רבי ישמעאל דהכא כדמפרש בתמורה (דף יז:) וכן פי' לקמן בקונטרס וההוא תנא נמי נפקא שפיר. שהקישה תמורות וולדות לגוף הקרבן דבגוף הקרבן איירי אם זכר ואם נקבה אלא דמיתורא דרשינן נמי תמורות וולדות ומהשתא לא צריכא להקישא דלעיל דמקיש תמורתו לו:

וְאֵין עוֹשִׂין תְּמוּרָה, מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ''לֹא יַחֲלִיפֶנּוּ וְלֹא יָמִיר וְגוֹ'''. הַשְׁתָּא רַע בְּטוֹב אָמְרַתְּ לֹא, טוֹב בְּרָע מִיבַּעְיָא? אֶלָּא טוֹב מֵעִיקָּרוֹ עוֹשֶׂה תְּמוּרָה, רַע מֵעִיקָּרוֹ אֵין עוֹשֶׂה תְּמוּרָה.
Traduction
§ The mishna teaches: And sacrificial animals whose blemish preceded their consecration do not render an animal that was a substitute for them sacred. The Gemara asks: What is the reason for this ruling? It is derived from a verse, as the verse states: ''He shall not exchange it, nor substitute it, a good for a bad, or a bad for a good'' (Leviticus 27:10). The Gemara infers: Now that you have said that substituting a bad animal for a good animal is not permitted, is it necessary to state that substituting a good animal for a bad animal is not permitted? Rather, the verse is teaching that an animal which is good at the outset renders an animal that was a subsitute for it sacred, but an animal that is bad at the outset, i.e., whose blemish preceded its consecration, does not render an animal that was a subsitute for it sacred.
Rachi non traduit
השתא רע בטוב אמרת לא. שלא יביא בהמת חולין תמימים אצל בהמת קודש בעל מום ויאמר זו תמורת זו:
אלא. להכי כתיב טוב ברע:
טוב מעיקרו. שנתפס בקדושה כשהוא תמים עושה תמורה אע''פ שהומם כדכתיב או רע בטוב דמשמע רע של קודש בטוב של חולין דרע של קודש עושה תמורה:
Tossefoth non traduit
טוב ברע מיבעיא. הך סוגיא דפ''ק דתמורה (דף ט.) ורבא סבר אין מזהירין (עונשין) מן הדין ודריש התם בע''א ואביי לא חשיב ליה דינא דמי גרעי ונקט הכא דרשא דאביי לפי שפשוט לו יותר וכהאי גוונא איכא בסנהדרין (דף לד:) גבי אין רואין את הנגעים אלא ביום ומייתי עלה דרשה דאביי דביום ולא בלילה ושביק דרשא דרבא דמפיק ליה מלי ולא לאורי ואין לתמוה מהא דאלו נשרפין (סנהדרין עו.) איכא איפכא גבי בתו מאנוסתו דאמר ק''ו בת בתו ענש על בתו לא כל שכן וחשיב ליה (לו) אביי גלוי מילתא טפי מרבא (ולא) גמרינן מהדדי דגבי אחותו איצטריך קרא לכולי עלמא לבת אביו ובת אמו משום דאין מזהירין מן הדין ולא חשיבא ליה גלויי מילתא בעלמא היינו משום דפשטיה דקרא משמע שבא למעט דכתיב בת אביו או בת אמו:
טוב ברע מיבעיא. ואם תאמר דלמא איצטריך משום סיפא דקרא והיה הוא ותמורתו יהיה קודש וי''ל דהוה מצי למיכתב בסיפיה ואם המר ימיר טוב ברע או רע בטוב:
אִם מֵתוּ יִפָּדוּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, דְּאָמַר: קָדְשֵׁי מִזְבֵּחַ הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת לֹא הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה.
Traduction
§ The mishna further teaches: And if these animals died before they were redeemed, they may be redeemed and fed to dogs. Rav Yehuda says that Rav says: This is the statement of Rabbi Shimon, who says: Items consecrated to be sacrificed on the altar were included in the requirement of standing and valuation, but items with the sanctity of those consecrated for Temple maintenance, such as the red heifer, were not included in the requirement of standing and valuation. Since animals that were consecrated for the altar require standing and valuation in order to be redeemed, they cannot be redeemed after death, as it is no longer possible to stand them before the priest. Animals consecrated for the Temple maintenance, and likewise animals whose blemish preceded their consecration, do not require standing and valuation, and therefore they can be redeemed after death.
Rachi non traduit
זו דברי רבי שמעון. דאמר בפרק בתרא דתמורה (דף לב.) קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה:
דִּתְנַן, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת, אִם מֵתוּ — יִפָּדוּ. וּמוֹדֶה רַבִּי שִׁמְעוֹן בְּבַעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ שֶׁנִּפְדֶּה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא: ''אוֹתָהּ'' ''אוֹתָהּ'' — לְמַעוֹטֵי בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרָא.
Traduction
This is as we learned in a mishna (Temura 32a): Rabbi Shimon says: With regard to animals consecrated for the Temple maintenance, if they died they may be redeemed, because animals consecrated for the Temple maintenance are not included in the obligation of standing and valuation. And Rabbi Shimon concedes with regard to an animal that was blemished from the outset, i.e., before it was consecrated, that it may be redeemed even if it was consecrated for the altar. What is the reason? It is derived from a verse, as the verse states: ''Then he shall stand the animal before the priest. And the priest shall appraise it'' (Leviticus 27:11–12). The emphasis on ''it'' serves to exclude an animal that was blemished from the outset.
Rachi non traduit
דתנן ר' שמעון אומר כו'. ומדאמר רבי שמעון קדשי בדק הבית לא היו מכלל דקרא בקדשי מזבח כתיב והכא מודה בבעל מום מעיקרא דנפדה אע''ג דקדשי מזבח וממאי דתנא דמתני' סבירא ליה קדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה שצריכין שיהו חיין בשעת פדייה כדכתיב והעמיד את הבהמה לפני הכהן ואח''כ והעריך אותה מדקתני סיפא גבי קדם הקדשן את מומן דאגב שקידשן למזבח מקדישין תמימים:
Tossefoth non traduit
ומודה ר''ש בבעל מום מעיקרו. למאי דאמרינן בסמוך דרב סבר כר''ל [דאמר התם] לרבנן קדשי מזבח לא היו בכלל העמדה והערכה ניחא דמודה לרבנן אבל למאי דמסקינן דסבר כר' יוחנן דלרבנן אחד זה ואחד זה היו בכלל העמדה והערכה אם כן מודה למאן ויש לפרש דנקט הכי דלא תיסק אדעתא טעמא דמתניתין משום דאין פודין לאכילה לכלבים ולא משום העמדה והערכה דלא בעינן בקדשי מזבח העמדה והערכה ולכך ברישא דקדם מומן יפדו והשתא קמ''ל דטעמא דמתני' משום העמדה והערכה וכדדייקינן בסמוך מדלא קתני ואם נעשו טריפה וברישא דקדם מומן מודה רבי שמעון דלא בעי העמדה והערכה והשתא דנקט מודה רבי שמעון משום דאיכא למיטעי דפליג אמתני' כדפרישית איצטריך למימר דשפיר מודה בה והא דנקט רבי שמעון משום דלדידיה פשיטא ליה טפי דקדשי מזבח היו בכלל העמדה והערכה מדקאמר קדשי בדק הבית לא היו ע''כ כי כתיבא העמדה והערכה בקדשי מזבח כתיבא אבל לרבנן לא פשיטא ליה כולי האי דמצי למימר לא היו כמו שאומר ריש לקיש:
אותה למעוטי בעל מום מעיקרו. כל קדשי בדק הבית לרבי שמעון ממעטינן מקרא אחרינא בסוף תמורה (דף לג.):
אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: אִם מֵתוּ — יִקָּבֵרוּ. מַאן חֲכָמִים? תָּנָא דְּבֵי לֵוִי הוּא, דְּתָנָא דְּבֵי לֵוִי: הַכֹּל הָיוּ בִּכְלַל הַעֲמָדָה וְהַעֲרָכָה, וַאֲפִילּוּ בַּעַל מוּם מֵעִיקָּרוֹ.
Traduction
But the Rabbis say: With regard to both animals consecrated for the altar and animals consecrated for Temple maintenance, if they died they must be buried. The Gemara asks: Whose opinion is that of the Rabbis in the mishna? It is the opinion of the tanna of the school of Levi, as the school of Levi taught: All animals were included in the obligation of standing and valuation, even an animal that was blemished from the outset.
Rachi non traduit
אבל חכמים. לאו הנך רבנן דפליגי עליה דר' שמעון במס' תמורה דהתם אמרינן לדברי הכל בעל מום מעיקרו לא היה בכלל העמדה והערכה אלא תנא דבי לוי הוא:
וְכֵן תָּנָא דְּבֵי לֵוִי בְּמַתְנִיתֵיהּ: אֲפִילּוּ חַיָּה, אֲפִילּוּ עוֹף, וְהָכְתִיב ''אוֹתָהּ''! ''אוֹתָהּ'' לְתָנָא דְּבֵי לֵוִי קַשְׁיָא.
Traduction
And similarly, the school of Levi taught in Levi’s own collection of baraitot: Even an undomesticated animal and even a bird are included in the obligation of standing and valuation, despite the fact that they can never be sacrificed upon the altar. The Gemara asks: But isn’t it written: ''And the priest shall appraise it,'' which is an expression of exclusion? If so, the verse must be excluding some case, at least that of an undomesticated animal or a bird. The Gemara concedes that the phrase ''and the priest shall appraise it'' is difficult according to the opinion of the tanna of the school of Levi.
Rachi non traduit
אפי' חיה. דאינה ראויה למזבח:
אֲבָל רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי? הָכִי נָמֵי דְּאִם מֵתוּ יִפָּדוּ? אִי הָכִי,
Traduction
The Gemara asks: But in light of this difficulty, according to the Rabbis who disagree with Rabbi Shimon in the mishna in Temura, what is the halakha? Is it indeed so that if animals whose blemish preceded their consecration died they may be redeemed, as derived from the word ''it''? If that is so, then why did Rav say: This is the statement of Rabbi Shimon?
Rachi non traduit
הכי נמי דאם מתו יפדו. דבבעל מום מעיקרא מודו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source